5 עקרונות בסיסיים עם בני נוער
תקופת ההתבגרות, המקשרת בין ילדות לבגרות, מאופיינת בשינויים קיצוניים המתרחשים אצל בני הנוער בכמה תחומים: גופני, רגשי ומשפחתיים-חברתיים. זאת התקופה הכי "קריטית" בהתפתחות ילדינו ואנחנו ההורים צריכים לדעת כיצד להגיע ל"ראש שלהם", מבלי להרוס את היחסים והתקשורת הבין אישית בינינו.
הזהות האישית, בעיני המתבגר מאוד חשובה ולכן היא נחשבת לתקופת מעבר, ממצב של ילד ללא אחריות אישית וקולקטיבית, למצב של נער החייב לקחת אחריות על עצמו ועל מעשיו. בתקופה זו חווים המתבגרים שינויים ותהפוכות המשפיעים על התנהגותם ומצב רוחם ולכן הרגשות הרבה יותר מוקצנים והאהבה תופסת חלק משמעותי בחייהם היומיים.
המתבגרים מחפשים את עצמם, נוטים להזדהות עם סלבריטאים, מתאהבים לראשונה, מתאכזבים ולעיתים אף משדרים סימני מצוקה, שאותם ניתן לגלות דרך כתב ידם.
הגרפולוגיה היא כלי אובייקטיבי המאפשר לנו להציץ אל עולמם של המתבגרים ולאתר באמצעות כתב ידם את מצבם הרגשי. כתב היד יכול לאותת על מצוקה אליה נקלעו ילדינו, כדי שנוכל לסייע להם להיחלץ ממנה.
נסו להקפיד על הכללים הבאים:
הדבר הראשון הוא בניית תקשורת בינאישית. ללמוד עד כמה אנחנו מעורבים בחייהם של המתבגרים. תקשורת לא נכונה פוגעת במערכת היחסים, אולם הדבר עדיף מחוסר תקשורת בכלל. כאשר אנחנו בחוסר תקשורת אנחנו מצהירים שאין מערכת יחסים בנינו לבין המתבגרים.
בני הנוער מבקשים ודורשים את התקשורת אתנו ההורים, בצורה מוסבת בעזרת מעורבות אישית. אנחנו ההורים, לא מאמינים שזאת המתנה הכי גדולה שדורש המתבגר ולכן אנחנו מעדיפים את הדרך הקלה – "כמה כסף אתה צריך?", במקום להיות מעורב יותר מה הוא מתכנן לעשות עם הכסף ולעזור לו לתכנן את הדברים בצורה מעורבת יותר.
נקודה חשובה נוספת היא, כאשר אנחנו מעורבים בשיחה עם המתבגר, רוב הפעמים אנחנו עסוקים במספר פעילויות כמו: שליחת מסרון, צפייה בסרט, עבודה במטבח ועוד… נסו לא לעשות שום פעולה חוץ מלשוחח עם המתבגרים.
בני הנוער מרגישים שההורים מעניקים להם רק חלק מזמן האיכות המגיע להם ולכן ברוב הסיטואציות בני הנוער מוותרים מראש על שיחה ב- 4 עיניים.
הדבר השני הוא להעניק אהבה! למה הכוונה? כאשר תינוק נולד, אנחנו ההורים מעניקים לו אהבה ותשומת לב ועוזרים לו בכול צעדיו. בגיל ההתבגרות הילדים שלנו מתחילים לפרש את הדברים בצורה אחרת ולכן זה לא משנה מה אנחנו עושים, המתבגר מפרש זאת כפי שנראה לו, ואומר לעצמו: "כך הם מעניקים לי אהבה?", זאת אומרת שלפעמים ישנם רגעים שההורים מרגישים רגשי אשם ושואלים את עצמם, איך ילדי יכול לעשות לי דבר כזה? הכוונה היא שאנחנו ההורים צריכים לאהוב את הילדים שלנו בלי שום קשר לאופי שלהם ולמעשים שלהם (אהבה שתלויה בדבר). אהבה = אמון בעיניי המתבגר.
הדבר השלישי הוא הקשבה. כאשר אנחנו מקשיבים, יש סיכוי גדול שנוכל לשנות את כיוון המחשבה שלנו, להבין מה ילדנו רוצה ולהיות פתוחים לרעיונות חדשים.
ההקשבה היא היכולת שלנו לא להפריע להם באמצע משפט. כאשר אנחנו מקשיבים להם, יותר קל לנו להבין את הלך המחשבה שלהם והם מצידם יחושו שאנחנו באמת שם בשבילם.
אחת הנקודות החשובות היא, לשאול שאלות וכך להגביר את קצב השיחה (ילדינו לא מנדבים מספיק מידע). המטרה היא לעודד אותם לדבר ולשתף אותנו בכל מה שהם עוברים.
בתחילה השיחה יכולה להיות מאוד מכאנית, אולם היכולת שלנו כהורים להכניס לשיחה המון אהבה וקשר עין ובכך לשפר את אופי השיחה, גם אם הדבר לא צלח שווה לנסות שוב.
הדבר הרביעי הוא לנסות לא לשפוט. כעקרון, כל היום אנחנו שופטים בראיה, במחשבה בדיבור ועוד… אז מה הכוונה לא לשפוט את הילד המתבגר? לעיתים אנחנו ההורים משדרים/אומרים לילדים שלנו שאנחנו לא אוהבים לשמוע את מה שהם מספרים לנו ולכן נוצר מצב שהם מפסיקים לספר לנו. המטרה היא שנוכל לשמוע מהמתבגר הכול גם אם הדבר לא כול כך נראה לנו, מבלי שנחרוץ את דינו או לומר לו את דעתנו האישית
חייבים להתמקד בפתרון ולא בבעיה עצמה. לדוגמא : בוא נעשה זאת עכשיו…
הדבר החמישי הוא שאנחנו ההורים נוהגים לוותר יותר מידי מהר. הכוונה היא מאוד פשוטה, כל אחד מאתנו חווה או עבר סוג של אכזבה בחיים שלו. בכל בית אנחנו יכולים לשמוע הורה אומר למתבגר "נמאס לי, כל מה שעשיתי בשבילך ואתה ממשיך בדרך שלך"? כאשר אנחנו אומרים את המילים הללו אנחנו בעצם מוותרים על התקשורת עם המתבגר.
אנחנו חייבים לזכור שכל הכוח של המתבגר נובע ממה שאנחנו עושים במשך כל השנים. ברגע שאנחנו מוותרים או מפסיקים לנסות זה כמו שהרמנו דגל אדום בשביל המתבגר שלנו.
אני מאחל לכולכם, תקשורת טובה, מועילה ופורייה עם ילדכם ואם תרצו לשאול אותי בכול נושא הקשור לילדכם, אני כאן בשבילכם..
