גרפולוגיה - מותק, הילד כועס..

 

  

 

 

 

 

אמא…בואי תדליקי לי את האור, אבא…תביא לי כוס מים. כך יכול הדבר להימשך שעות, עד שהילד שלנו נרדם.
או לחלופין אנו אומרים: תראי אותו, הוא נראה כמו מלאך…כן, בטח רק שהוא ישן.

 

ילדינו יכולים להוציא אותנו מדעתנו ואם אנחנו לא עושים את מה שהם רוצים, הם כועסים! כבר בינקות הם מתחילים עם ה"כעסים" אם לא הרמנו אותם בזמן, הם מאדימים ומתחילים לצרוח בכעס ובזעם, אם לא ניגשנו אליהם בגרגור הראשון שלהם, חבל לנו על הזמן, אם לא החלפנו להם חיתול, או שלא האכלנו אותם בזמן.

 

דברים רבים מאוד יכולים "להכעיס" אותם.לאחר מכן, הם גדלים והופכים להיות כועסים גם עם מילים, לא רק בכי. הם כועסים שילד אחר לקח את הצעצוע שלהם, או שמישהו אחר קיבל עוגייה יותר גדולה משלהם.

 

בד"כ הם לא אוהבים להיות בגן, בוכים מרבית הזמן ומרגישים דחויים ולא רצויים. מלבד ערבים מורטי עצבים, בהם הילד לא רוצה ללכת לישון וצורח בכול כוחו, ההתמודדות עימם הינה הקשה ביותר בכול תהליך ההורות.

 

הגרפולוגיה, דרך , יכולה לתת לנו, ההורים, כלים להבנה. דרך פענוח הציור בשלביו הראשונים, יכול הגרפולוג לנתח את אופיו של הילד ובכך להפנות אתכם לסיבה שבעטייה ילדכם מתנהג כך.

 

בנוסף, תוכלו להיעזר ב"טיפים" הבאים ל"כיבוי שריפות" ראשוניות:

אם אתם רוצים ילדים רגועים ולא כעוסים וזעופים – הוו בעבורם דוגמא! היו סבלנים, אל תכעסו, לפחות לא בנוכחותם, כאשר אתם נוהגים ברכבכם (שידוע כמקום בו אנו מוציאים את כול הכעסים והתסכולים שלנו), אל תצרחו ותכעסו על נהגים אחרים, השתדלו להיות רגועים עד כמה שניתן, במיוחד על ידם. אל תשכחו לעולם, אתם מהווים את מודל החיקוי הראשוני שלהם.

 

כעס הוא דבר בלתי נשלט ולעיתים נתפס כדי טבעי. מה לעשות אנחנו בני אדם ולא רובוטים ויש מן הסתם, דברים שמכעיסים אותנו. זכרו זאת גם לגבי ילדכם. בררו עימם את סיבת הכעס ונסו להקטין אותה ולא לנפח אותה. נניח שילדכם חוזר מבית הספר, זורק בכעס את ילקוטו על הרצפה, מתיישב על הכיסא בזרועות שלובות ופולט בחצי פה שהמורה הענישה אותו משום ששכח להביא מחברת חשבון (עם שיעורי הבית כמובן).

 

קודם כול, קחו אוויר. אל תראו לו שגם אתם כועסים על המורה שלא הבינה/האמינה לילדכם. נסו לצמצם את הפער בין הרגשתו להרגשתכם. הסבירו לילד שיתבונן על הדברים גם מנקודת מבטה של המורה, שאלו אותו, מה הוא היה עושה במקומה? מעניש את התלמיד שלו, או מנסה להבין אותו. (במידה והדבר קרה בפעם הראשונה). המטרה בתרגיל זה היא, להראות לילד שניתן להתגבר על כעסים ולא לתגבר אותם.

 

תצחקו. אם ילדכם מביע כעס כלשהו ולא משנה על מה, נסו לספר לו על סיטואציה בה קרה לכם דבר דומה וכמה שצחקתם בסופו של עניין. המטרה, שוב, להקטין את הכעס ולא ללבות אותו.

 

ספרו לילדכם מה אתם עושים כשאתם מרגישים שהכעס משתלט עליכם – הדגימו להם מצב בו כמעט אבדתם שליטה ורציתם לצרוח על מישהו, ולמדו אותם כיצד להירגע. ספרו יחד איתם עד 10 ולמדו אותם לנשום נשימה עמוקה בין כול ספרה. גם אתם וגם הם תיווכחו לדעת עד כמה תרגיל זה עוזר. קחו כול דבר עם ילדכם למקום של משחק, ניסוי וטעייה ובדקו איך עובד הדבר עליהם.

 

במקום לומר לילדכם מה לא לעשות, אמרו להם מה כן לעשות. הם צריכים לדעת שזה לא בסדר לנהוג כפי שמכתיב להם כעסם ולפגוע באחרים. אמרו להם, "תגידו במלים מה שאתם רוצים", או "אתם יכולים להוציא את הכעס שלכם בריצה, בקפיצה וברכיבה על אופניים". אתם אפילו יכולים לקנות להם שק אגרוף שעליו הם יכולים לפרוק את זעמם.

 

אל תיכנעו לכול גחמה שלהם. אם הם מאיימים עליכם או אם מדובר בעיקרון חשוב. הצהירו ברור מהם הכללים, לדוגמא: "אני אוהב אותך יותר מדי מכדי שאקנה לך אוכל גרוע שכזה", או, "אצלנו בבית לא משתמשים במילים כאלה", או, "הגיע הזמן שנצא לדרך" וכדומה. הצהירו על כוונותיכם טרם עשייתכם. גם אם הם לא נרגעים, הירגעו אתם. האופן בו אתם תגיבו לכעס שלהם עומד להיות שיעור לכול החיים בשבילם ולימוד על שליטה בכעסים.

 

פרגנו להם במילים – שבחו אותם על כך שיכלו להתמודד עם כעס מסוים ואמרו להם: "כול הכבוד שלא פגעת בחבר שלך למרות שהוא חטף ממך את הכדור", "גילית בגרות ואני מאוד מעריך את זה", "אני שמח שהיית סבלן וחיכית עד שאסיים לדבר בטלפון", "אני גאה בך שנתת לאחיך להתחלק בחטיף שלך" וכדומה.

 

זכרו: אם תכו אותם בכעסכם, הם ילמדו להכות בכעסם, אם תצרחו, הם ילמדו לצרוח. אם תוותרו, הם ילמדו שאתם לא מסוגלים להגן עליהם ושאי אפשר לסמוך עליכם.

 

להיות הורים טובים משמעו שלפעמים תצטרכו להציב גבולות שיגרמו לילדיכם 'לשנוא' אתכם, 'לדחות' אתכם או 'לבוז' לכם. אך עם הזמן הם יבינו שהדבר נעשה לטובתם. בכל פעם שאנו מתאמנים בשליטה עצמית, אנו מלמדים את ילדינו שגם הם יכולים לעשות זאת.